היום 11 שנים לפרישת פרגוסון אז למה לא לשאול את השאלה החביבה מי הרס את מנצ׳סנטר יונייטד? 

לכאורה יש תחרות קשה. כי אנשים שואלים מי שיחק הכי גרוע? או מי השיג את התוצאות הכי גרועות? מי קיבל את נקודת הפתיחה הטובה ביותר? מי השאיר יותר לממשיכיו? מי בזבז כסף? מי החתים את מגוויאר? כל מי שאלות בלתי קשורות. אני רק שואל מי הרס.

התשובה שלי היא פשוטה: לואי ואן חאל.

אני לא בא להגיד ״אמרתי לכם״ כי לא אמרתי. למעשה ברגע המינוי זה כנראה היה המנג׳ר שהכי האמנתי בו על פי היכולת של קבוצותיו הקודמות וגישתו לבניית מועדון. ואן חאל הוא בעיני גם המנג׳ר הטוב ביותר (בקריירה שלו בכללותה) שאימן את יונייטד מאז פרגוסון.

הוא הרס כי שהתכוון להרוס. כי ככה הוא עובד.

בעודו בברזיל בגביע העולם, לפני שהגיע לאולד טראפורד, שלח הוראה להחליף את הדשא במתחם האימונים. הוא רוצה דשא אחר. משהו שלכאורה נראה קטן אבל הוא סמלי. משדר למערכת: אתם אפילו לא  יודעים כלום על דשא. פה תהיה קבוצה אחרת. את הקיים צריך להחריב מהיסוד. אין לכם מסורת. אין ערך למה שעשיתם. צריך ללמד את הדברים הכי בסיסיים מחדש. נתחיל עם הדשא. 

הדשא הוא כמובן סמל. הוא שחרר מיידית 18 שחקנים והשאיל עוד יותר מעשרה אחרים וחלקם לא ראו יותר את אולד טראפורד. אני לא אמנה כאן את וידיץ׳, אברה ופרדיננד - שכבר היו בשלב של הקריירה בו רצו לעזוב (למרות שאת אברה חבל שלא ניסו לשכנע). אני מדבר על נאני, וולבק, צ׳יצ׳ריטו, קלברלי, פלטשר נאני, קגאווה, אנדרסון.

אני יודע - יש אנשים שקוראים את זה עכשיו ואומרים מה אני מבלבל את המוח על חבורת שחקנים לא מיוחדים. אולי אפילו משבחים אותו ששלח אותם לדרכם. רק משהו קטן: הלא מיוחדים זכו באליפות אנגליה. חלקם בכמה וחלקם בהרבה. הוא לא נתן לדבר הזה שום משקל או ערך. ככה עובדים מהפכנים. ואגב: רוב המהפכות נכשלות.

מאז מנג׳רים מנסים לבנות ולא מצליחים. כולל ואן חאל עצמו. ואל חאל לא היה הגרוע ביותר בנסיון הבניה מחדש. למעשה אני חושב שלא היה צריך לפטר אותו ובוודאי לא בכדי להחתים את מוריניו. אבל זה נושא לדיונים אחרים.  להנהלה יש חלק של בערך 100% בכל זה.

אבל לואיס ואן חאל הרס כי ככה הוא עובד: קודם הורסים. השאיר אדמה חרוכה. עקר את הדשא.