כתבתי היום לעיתון על הכדורגלנים היהודים בנבחרת של 1924. ואיך הרטוריקה שמטילה ספק בנאמנותם של שחקנים הסתיימה בכך שרבים מהם סומנו להמתה. אגב, עם השניים שניצלו בנס, בלה גוטמן וגיולה מאנדי, שרד גם הרבה מהIP של הכדורגל.
אבל הרלוונטי ביותר לעכשיו הוא יוזף אייזנהופר. הסיפור מסביב הוא רומנטי וטרגי. הוא בכלל לא נולד יהודי - הוא התגייר בגלל אהבה. הוא היה די ידוע גם בקרב עיתונאי הספורט המבוגרים בארץ כי היה חלק מהמסע של הכוח וינה לארץ ישראל. בתחילת המלחמה היה עדיין מאמן אולימפיק מארסי וחזר להונגריה.
ובביוגרפיות שלו כתוב שנהרג ב1944 בהפצצה סובייטית על בודה. זה כשלעצמו נכון, גם אתר אולימפיק מארסיי מצטט זאת, אבל דוגמא למסחור האמת.
היה אתמול מצעד חיים בבודפשט, למענו חסמו את התנועה ואירחו יפה את האורחים היהודים ומבחינה זו הונגריה, טובה מלא מעט מדינות. אבל יש גם את בית הטרור ורוח הצהרת פראג. היסטוריונים הונגרים מנסים לצייר תמונה כאילו הונגריה הייתה קרבן לתוקפנות כפולה - גרמנית וסובייטית. הם לא. הם היו לחלוטין בצד הגרמני. הם סייעו לגרמניה במלחמה והם ועוד איך סייעו לה בהשמדת יהודים. יש בבודפשט אנדרטה רשמית שמזינה את סיפור ״התוקפנות הגרמנית״ ולידה אנדרטת מחאה שקיימת כבר חצי עשור והיא המחאה הפוליטית הכי עקבית בהונגריה. לגבי תוקפנות גרמנית: לגרמניה לא היה כוח לתקוף איש ב-1945 כשהרוצחים השתוללו ברחובות.
״מוזיאון הטרור״ בשדרת אנדרשי עוסק בפשעי דיקטטורות. רוב החדרים בו עוסקים בקומוניזם ובמרד של 1956. חלק קטן מאד עוסק בשואה. בעייה אחת היא פרופורציות: המרד של 56 הוא סיפור מעורר השראה כמו גם נוראי. 3000 הונגרים שילמו בחייהם על מאבקם לחירות ומאות אלפים יצאו לגלות. זה ראוי לציון והנצחה בכל דרך. אבל בשואה מתו פי 150 אנשים הונגרים. הם השתייכו רובם כולם לקבוצה חברתית אחת (היו גם צוענים והומוסקסואלים אבל הרוב העצום היו יהודים). זה פשוט לא שייך לאותו המוזיאון. כי... סטטיסטית.
מצוין שם למשל שמו של אישטוואן אנגייל. יהודי שנלחם בסובייטים ונתלה על כך במשפטי הדמים אחרי המרד. אבל לא מצויין מה קרה לו במלחמת העולם. הוא גורש לאושוויץ׳ ושם נאלץ לצפות בהוצאה להורג של אחותו שניסתה לברוח. כתבתי על כך למוזיאון, בכדי שיתקנו את הביוגרפיה שלו, שיספרו לא רק איך סבל בדיקטטורה הקומוניסטית, אלא גם בהונגרית-פשיסטית. לא קיבלתי תשובה.
מוזיאונים: ממשלת הונגריה הקימה בניין מרשים מאד למוזיאון שואה חדש בתחנת רכבת נטושה ממנה גורשו יהודים. המוזיאון עומד סגור. ישראל ו׳יד ושם׳ לא הסכימו לזהות האוצרת שהממשלה רצתה למנות למוזיאון. שמה מאריה שמידט והיא האוצרת של בית הטרור. היא עסקה רבות בעניין רכבת קסטנר ובמאבקים פנימיים בין יהודים. היא לא אנטי יהודית כלל והייתה נשואה לאדם יהודי. אבל היא דוברת של עקרון ״הפלישה הכפולה להונגריה״.הטרגי הוא שגורמים ישראלים ויהודים משתפים איתה פעולה. זה כלל רב אחד מתנועת חב״ד שמקורב מאד לממשלה בהונגריה שרצה להפוך לאוצר המוזיאון. זה כלל בן משפחה של האדם הבכיר ביותר בישראל.
יש בבודפשט מוזיאון שואה מצויין ברחוב פאבה. עמדתו של אפרים צורוף, מנכ״ל מרכז ויזנטל בישראל, היא ההגיונית ביותר: למסור את המוזיאון החדש לאוצרים של המוזיאון הקיים.
בחזרה לאייזנהופר. דווקא מסמכי מועדון הונבד חשפו את התמונה. אייזנהופר נהרג בהפצצה אבל בזמן שהוא מסתתר במרתף. בגלל שהוא מסתתר הוא לא פונה לטיפול רפואי. ברור למה הוא מסתתר במרתף: מפני הנאצים ההונגרים. בהונבד (אז פ.צ קישפשט) אפילו מינו שחקן שידאג להביא לו אוכל למסתור למרות ששיחק בקבוצה שנים רבות קודם לכן. בהחלט לא כל ההונגרים היו רוצחים נתעבים בשואה ולא כולם בגדו באחיהם היהודים. אבל אייזנהופר לא יכול להיות פיסת דיס-אינפורמציה היסטורית.
את הדברים שכתבתי על הרבה ספורטאים שנספו בשואה ריכזתי בעמוד פייסבוק הזה: הספורטאים שהיו לנו.