16.05.2024: כשהיוגוסלבים עוד למדו

ארגונים גדולים בשוק החופשי אוהבים לקחת קרדיט. הפרמייר ליג למשל לוקחת לעצמה קרדיט על הפופולאריות של הכדורגל האנגלי בעולם. באמיתי הם עשו פחות למען העניין הזה ממשרד החוץ הבריטי והבי.בי.סי שפשוט שלחו קלטות של כדורגל אנגלי להרבה מדינות בעולם. התכנית שאנחנו הכרנו כ״משחק השבוע״ בימי חמישי שודרה בהרבה מאד מדינות כחלק ממאמץ של הפצת תרבות בריטית באמצעות הטלוויזיה בימי פירוק האימפריה. והפרמייר ליג באופן יחסי לעולם לא חזקה מהליגה האנגלית משנות השבעים עד אמצע שנות השמונים. ומבחינה הפצת המשחק עושים מאמץ גדול לחסום צפיה בכדורגל אנגלי למי שלא יכול לשלם.

אבל אנחנו בתקופה של כדורסל. ויספרו לכם שהאירופיזציה של הNBA קשורה לנבחרת החלומות, מייקל ג׳ורדן, גם לארי ומג׳יק ודייויד שטרן גם. במקרה הזה: הרבה יותר נכון! אבל גם כאן קולוניאליזם תרבותי מילא את חלקו. ב-1964 החליט מישהו במחלקת המדינה שזה רעיון לא רע לשלוח קבוצת כדורסל מקצוענית לסיור באירופה. זה קרה במאי ויוני כי באותה תקופה גמר הNBA היה בסוף אפריל.

המדינות שנבחרו? מדינות שנתפסו מתנדנדות בגוש הסובייטי: מצרים, רומניה, יוגוסלביה וגם פולין. ספויילר: ההשפעה על הכדורסל הרומני, פולני ומצרי? כנראה אפס.

התמונה היא ממשחק בלובליאנה. כי הלילה שיחק דונצ׳יץ׳ ולא יוקיץ׳. הפסקה מפסטיבל יוקיץ׳! (ל-24 שעות).

האם זו הייתה נבחרת חלומות? בטח! רד אורבך אימן. כוכביו בסלטיקס ראסל, בוב קוזי (שכבר פרש) והיינסון היו שם. גם אוסקר רוברטסון וג׳רי לוקאס. היחס של ביל ראסל לייצוג ארצות הברית הוא עניין מאד מעניין לנוכח המעורבות העמוקה שלו בתנועת זכויות האזרח. ב-1956 הוא מוותר על פתיחת עונת הNBA כדי לסוע לאוליפיאדת מלבורן שהייתה בנובמבר. באוגוסט 1963 הוא משתתף בצעדה לוושינגטון של מרטין לותר קינג. אבל ב-1964 הוא משתתף במסע לצרכי תעמולה אמריקאית של מחלקת המדינה. ב-1968 יחרימו כבר כוכבי קולג׳ שחורים אפילו את הנבחרת האולימפית. אבל בינתיים הייתה הדרדרות קשה בויאטנאם ומרטין לותר קינג נרצח אז כנראה שכל זה טבעי. אולי רצה לטייל? שחקנים לא הרוויחו המון אז.

המשחקים: ניצחונות קלים לאמריקאים כמובן. הם גם תיקנו בקרב המקומיים איזו תובנה קטנה כאילו השחקנים האמריקאים איתם הם מתמודדים בתחרויות בינלאומיות הם השחקנים הטובים בארצות הברית. ג׳רי לוקאס כתב בזכרונותיו על המשחקים ביוגוסלביה. ודעתו מעניינת כי הוא היה במשחקים האולימפיים של 1960 בהם הנבחרת איתו, אוסקר רוברטסון וג׳רי ווסט הותירה רושם גדול על העולם. על היוגוסלבים הוא כותב ״נתקלנו בהרבה שחקני כדורסל ראויים. הם כל הזמן בתנועה. ההגנה עדיין חלשה. אבל הזריקה בשתי ידיים (הסט-שוט שכבר היה בשלבי העלמות מהNBA) היא כבר די נדירה שם״. הכוכב היוגוסלבי היה קוראץ׳ והעובדה שהוא מסומבור, עירו של יוקיץ׳, הפכה מאד ידועה בשנים האחרונות. אגב: אין שום שום כוכב כדורסל סביר אחר מסומבור.

אבל הדיעה של האמריקאים פחות מעניינת. היוגוסלבים ראו את הרמה האמריקאית האמיתית ולא אמרו לעצמם ״חייבים מיד לקנות עכשיו חולצה וכובע!״ הם החליטו שכל שנה בסתיו הליגה המקומית תופסק לכמה שבועות ונבחרת יוגוסלביה תערוך סיור של כמה שבועות בארצות הברית. הסיורים הללו נערכו עד שנת 1985. דברים לא קורים סתם.