13.03.2025. הבחורים נתנו את כל מה שיש (הניצחון על סוסיאדד)

כשסיום העונה על האג׳נדה, במיוחד אחרי הפיגור המוקדם, ראיתי משהו מרענן. כל שחקן נתן את כל מה שיש בו. 

ברור שסוסיאדד הגיעה בכושר חלש, היא לא קבוצה כל כך חלשה אבל היא במשבר קשה, אבל זה לא עניינם של שחקני יונייטד. הם הציבו את עצמם במרחק שלושה ניצחונות מהישג שישנה מאד את הנראטיב של העונה. 

באמת שאין להם הרבה. לקסמירו יש שרידים של קריירה גדולה, לאיידן הייבן יש סממנים לאולי כזו. לפטריק דורגו יש נוכחות פיסית, לזירקזי אין יכולת סיום אבל הוא מתאמץ ולפעמים מערבב יפה את הדברים. לגרנצ׳או יש לא מעט כדורגל והוא הוסיף על זה המון מאמץ. אה.... וברונו הוא כדורגלן של ממש, באמת שלא כל כך שייך לרמות הללו.  אז כולם נתנו את מה שהיה להם והשיגו ניצחון יפה. 

זה היה אפילו נוסטלגי. לא לימי הזוהר של יונייטד, אין לזה קשר לזה, אבל לילדותי. ככה היה הכדורגל, לפני שאוהדים דרשו במפגיע להוציא שלושים מליון פאונד כדי לקנות גיבוי ראוי למגן שמאלי. בכל קבוצה כמה ידעו לשחק, וכמה היו וותיקים שהיו צריכים כבר לפרוש, והיה איזה כוכב וחצי מסדר גודל רציני ועוד כמה נגרים, אופים וחרשי ברזל. וכל מה שקיווית הוא שכולם ייתנו את מה שיש להם. כמו מנצ׳סטר יונייטד מול סוסיאדד הערב באצטדיון הלא מספיק טוב לשאיפות ההנהלה.

את כדור המשחק יתנו לברונו כי הוא כבש שלושער, אבל הייתי נותן אותו, בלי ציניות, לרסמוס הויילנד. מרוסק נפשית, חשוף לביקורת, בכושר הבקעה בלתי קיים, וגם לא מקבל אמון משחקנים אחרים שלפעמים לא מוסרים לו כשדווקא צריך - נשאר לו רק לשחק עם הלב. ועם המאמץ הזה הוא השיג פנדל חשוב שמנע הסתבכות ולבסוף סיים גם עם  בישול.